חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק ע"פ 071367/04

: | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
071367-04
18.4.2005
בפני :
ד"ר עודד מודריק

- נגד -
:
רמי ברזילי
 :
משטרת ישראל - מדינת ישראל
עו"ד עוזיאל
פסק-דין

זה ערעור כנגד החלטת בימ"ש השלום לתעבורה שלא לפסוק  למערער הוצאות משפט.

נגד המערער הוגשו 3 דוחות תעבורה שנקבעו לברור בשני תיקי בית משפט נפרדים. הוא התייצב לדיון ביום 5.1.03, והודה בעבירה שיוחסה לו באחד משלושת הדוחות (לפי פרוטוקול בימ"ש קמא, הדוח הוא נושא תיק 9866/02 וככל הנראה ההודעה בעבירה שבו הייתה אחרי שתוקן האישום לעבירה מסוג ברירת משפט שעניינה נהיגת רכב שתוקף רישיונו פקע ולא חלפו 6 חודשים מיום פקיעת הרישיון). בשני הדוחות האחרים (שהם כנראה נושא תיק 9869/02) כפר המערער ובית המשפט דחה את הדיון למועד אחר. הדיון הנדחה נקבע ל"תזכורת תביעה בלבד".

בדיון הנדחה (19.3.03) נקבעה דחיית הדיון שוב לתזכורת תביעה בלבד וכך הלאה דחיות נוספות לתזכורת תביעה. סופו של דבר, בישיבה שקויימה ב-27.1.04, נקבע מועד להוכחות ליום 27.4.04, והוחלט שהמזכירות תזמן את הנאשם, היינו את המערער.

הישיבה הבאה של בית המשפט התקיימה ביום 23.6.04, בנוכחות המערער, ובה חזרה התביעה מן האישום והנאשם זוכה בדין. הוא ביקש בו במקום מבית המשפט לפסוק לו הוצאות נוכח הפסד הזמן שנגרם לו בהתייצבויותיו בבית המשפט.

בית משפט קמא (השופטת ר. בן יששכר שוורץ) פסקה שכיוון שלא הוכח שלא היתה עילה להגשת האישומים או שהגשתם נעדרה תום לב, וכיוון שהתביעה לא יכלה ליצור קשר עם הנאשם כדי להודיע לו על כוונתה לחזור בה מן האישום - אין מקום לקבל את הבקשה לפסיקת הוצאות.

מתברר שהתביעה חזרה בה מכתב האישום לאחר שלא עלה בידה להביא לעדות את השוטר עורך הדוח אשר ככל הנראה עזב את הארץ או לכל הפחות יצא את ישראל לפרק זמן ארוך מאוד. המערער טוען כי נסיבות אלה שבהן התביעה לא הציגה ולו ראשית ראיה, להוכחת אחריותו למעשיה העבירה המיוחסים, כמוהם כזיכויו  מוחלט העשוי לשמש בסיס לפסיקת הוצאות.

בא כח המדינה הציג לפני פסק דין שניתן מעם בית המשפט העליון ושבו הציגה השופטת בייניש את ההשקפה העקרונית ביחס לפסיקת הוצאות לנאשם שזוכה בעבירות תעבורה. ואלה הדברים כלשונם:

פסיקת בית המשפט העליון כמובן מחייבת אותי ואינני רשאי להשיג עליה [אף על פי שבעבר, טרם היות הפסיקה הזאת, הצגתי באחד מפסקי הדין השקפה  שונה (ראו: ב"ש 529/97 גואטה נ' מ"י)]. אולם, נראה לי,  שנסיבות העניין דנן שונות  מן הנסיבות שעליהן הושתתה הדרכת בית המשפט העליון בדבר הימנעות מפסיקת הוצאות במקום שהזיכוי הוא "טכני" ואינו משקף קביעה פוזיטיבית השוללת את אחריות הנאשם לעבירה המיוחסת.

שהרי,  פסק הדין בע"פ 1382/00 ניתן על בסיס העובדה שבערכאה הדיונית נוהל משפט במסגרתו הוצגו ראיות מטעם התביעה וקויימה פרשת הגנה (שבה בחר הנאשם שלא להעיד). בנסיבות כאלה  אכן, אפשר לבדוק ולקבוע שפסק הזיכוי נובע מהנמקה "טכנית" או שאין הוא משקף קביעה פוזיטיבית בדבר היעדר אשמה. לא כן, בענייננו. התביעה חזרה בה מן האישום לפני שהחלה פרשת התביעה. הנאשם כפר באחריותו לעבירה ומשלא הובאה כל ראיה - אף על פי שאי הבאת הראיה נובעת מהיעדר יכולת להביא עד לבית המשפט - לא ניתן לומר שהזיכוי הוא תוצאה "טכנית" של הנסיבות או כי הוא אינו משקף קביעה ממשית פוזיטיבית של העדר אחריות. המשמעות של פסק הדין היא שלא הוכח דבר וכתב האישום שהתביעה נסוגה ממנו היה כלא היה.

לפיכך אני סבור שמבחינה עקרונית יש מקום בנסיבות כגון נסיבות ענייננו לשקול החזר הוצאות לנאשם. אלא, שמקובלת עלי החלטת בית משפט קמא שלא היה מקום לפסוק למערער דנן הוצאות משום שלא נגרמו לו כאלה באופן מעשי. בדיקת התיק כמפורט בראש פסק דין זה מראה כי המערער היה נוכח בשתי ישיבות של בית המשפט. בישיבה האחת הוא הודה באופן חלקי באחד האישומים. ממילא אין הוא יכול לטעון לזימון "סתמי" ובלתי נחוץ לבית המשפט. התביעה בקשה לוותר על נוכחותו של המערער בישיבת בית המשפט האחרונה שבה הוחלט על זיכויו בדין. היא ניסתה ליצור עמו קשר טלפוני, על פי הפרטים שמסר בישיבת בית המשפט שבה נכח. אולם, התברר שמכשיר הטלפון הסלולרי שלו נותק בשל חוב מסויים. כיוון שהמערער טען בישיבת בית המשפט שבה נכח כי הוא מתגורר לצרכי עבודתו במרכז הארץ ולא דיווח לתביעה או לבית המשפט כי הוא הפסיק את העבודה במרכז וחזר לכתובת מגוריו. לכן לא ניתן היה להודיע לו על  כך שבטל הצורך בהתייצבותו.

הנה כי כן, אחת מישיבות בית המשפט שבהן נכח הנאשם היתה  בכדי ובשניה נוכחותו היתה פרי מחדל מצידו להודיע על שינוי דרכי ההתקשרות אליו. על כן, מן ההיבט המעשי, אין מקום לפסיקת הוצאות.

הערעור נדחה.

ניתן היום ט' בניסן, תשס"ה (18 באפריל 2005) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים פסק דין זה.

דר' עודד מודריק, שופט

חכ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>